פגיעת גוף בחוף הים

חופי הים נמצאים בשטחי הרשויות המקומיות אשר נושאות באחריות כלפי המבלים בחופים. הרשות המקומית צריכה לדאוג לכל מה שכרוך בהסדרה של החופים, והפעילות המותרת בשטחם ובין היתר לניקיון ותחזוקה, שילוט, פקחים, סדרנים, אכיפה, בטחון וכולי.

בית המשפט נדרש לא אחת לבדוק, האם במקרה של פציעה או תאונה שמתרחשת על החוף יש להפנות אצבע מאשימה כלפי הרשות ולפסוק נגדה במסגרת עוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין. עם זאת, בית המשפט יבחן אם לא הייתה רשלנות תורמת מצד התובע שנפגע, אשר מפחיתה את גובה הפיצוי.

בית המשפט קבע כי אחריות לשילוט ולניקיון חוף הים חל על הרשות המקומית

בית המשפט לתביעות קטנות דן בתביעה שהוגשה נגד העירייה על ידי תובע שנפצע מזכוכית בזמן טיול בחוף, ונאלץ לעבור תפרים ברגלו. לטענת התובע, העירייה לא הציבה שלטי אזהרה על אף מקרים דומים שחזרו על עצמם באזור. הנתבעת טענה שהיא פעלה באמצעים סבירים לנקות את האזור, וכי התובע נושא בעצמו באחריות למה שקרה. כמו כן, נטען שבמקום הוצבו שלטי אזהרה, והתובע לא הוכיח את נזקו ולא צירף חוות דעת רפואית לגבי הנזק. בית המשפט קבע שאזור הפגיעה לא היה חסום ולא היו בו שלטי אזהרה המזהירים את הציבור במקום. האחריות לניקיון והשילוט חל בהתאם על הרשות המקומית והיא לא עמדה בחובתה.

נקבע פיצוי בסכום של 22,000 ש"ח בשל כאב וסבל (לא נקבעו אחוזי נכות לתובע והוא לא אבד ימי עבודה). בפסיקת הפיצויים התחשב בית המשפט בפציעה ובאשפוז, ובתקופת ההחלמה.

הטלת אחריות על העירייה בשל נזק שנגרם לתובע במהלך פעילות ספורט בחוף הים

בית משפט השלום דן בתביעה נגד עיריית קריית ים ועיריית חיפה, ופסק כי הנתבעות חייבות באחריות הדדית לנזקים שנגרמו לתובע בזמן פעילות ספורט בחוף הים. התובע רץ בחוף הים, ביקש לעבור קטע חוף עם תעלת ניקוז, ונפגע מקורת בטון. התביעה הוגשה נגד 2 העיריות שכן לא היה ברור איזו מהן אחראית לתחזוקה של הקטע נשוא התאונה.  הנתבעות העבירו את האחריות מהאחת לשנייה. הוכח, שהתחזוקה הלקויה של המקום גרמה לתאונה, והאחריות חלה על שתי הנתבעות בהתאם. עיריית חיפה אחראית לתחזוקת הצינור וסביבתו מאחר ובנתה אותו, ועיריית קריית ים אחראית לנזק מאחר והאירוע ארע בשטח החוף השיפוטי שלה שבו ארע המפגע.

נקבעה חלוקת אחריות בין הנתבעות והוטל עליהן לפצות את התובע, באופן יחסי.

רשות מקומית תהיה אחראית ברשלנות, אם לא תעמוד בחוק ובצווים המוטלים עליה לגבי חוף מוכרז

בית המשפט דן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת אשר נפגעה בפניה ובשיניה ממטקה בעת שטיילה להנאתה בחוף ראשון. עקב הפגיעה סבלה התובעת מכאבים, שטפי דם, פגיעה בשיניים, וכולי. התובעת הגישה את התביעה נגד העירייה שמחזיקה בקטע חוף ראשון ונגד המבטחת שלה. התובעת טענה כי העירייה ההתרשלה, מאחר ולא מנעה או אסרה משחקי כדור באזור האסור לכך. מנגד נטען, שהמקרה קרה בשל רשלנות בלעדית של התובעת, וכי אין לתובעת שום קשר סיבתי לנזק שנגרם.

בית המשפט נדרש לדון במחלוקת ובהיקף הנזק.

חובת הרשות המקומית בנוגע ל"חוף מוכרז" – בית המשפט דן במונח "חוף מוכרז" שמוגר בחוק הסדרת מקומות רחצה תשכ"ד 1964. נקבע שחוף ראשון באזור האמור שבו נפגעה התובעת הוא חוף רחצה מוכרז.

מהי חובת הרשות המקומית?

על פי הוראות צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מכרזים) תשכ"ה 1965 , מחובתה של הרשות המקומית לקבוע אזור מיוחד ומגודר לצורך פעילות ספורט בחוף, ועליה להפעיל פקחים שיאכפו את הצו הנ"ל. על פי נסיבות התביעה, המקום שבו שיחקו מטקות מעיד על כך, שהעירייה לא אכפה צווים האוסרים משחקים כאילו במקום שיש מתרחצים וקהל. לפיכך, היא לא קיימה את חובותיה כעירייה על פי הצו.

עקרון עוולת הרשלנות

על פי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, יש לבחון אם המזיק (במקרה זה העירייה) חב בחובת זהירות . האם הפר אותה, והאם יש קשר סיבתי בין ההפרה של החובה והנזק. יש להבחין בין חובת זהירות מושגית שקובעת האם עירייה סבירה יכולה היתה לצפות נזק כזה, וחובת זהירות קונקרטית – האם במקרה הספציפי, עיריית ראשון היתה צריכה לצפות את הנזק שנגרם לתובעת. במקרה הנדון התובעת נפצעה בחוף שנמצא באחריות העירייה, והעירייה היתה צריכה לצפות מראש אפשרות של פגיעה שכן חלה עליה החובה לפקח על החוף המוכרז באופן זהיר כפי שצריכה עירייה זהירה לעשות.

כאשר עירייה מכריזה על חוף מוכרז זה אומר שהוראות החוק חלות לגביו, והיא אחראית לכך. אחריות זו יוצרת חובת זהירות מושגית, שחלה על הרשות כלפי כל הנמצאים בחוף, והיא אחראית ברשלנות אם היא סוטה מכך. במקרה הנ"ל קמה חובת זהירות מושגית שחלה על הר כלפי הציבור וכלפי הנתבעת.

חובת זהירות קונקרטית מתייחסת לאותו מקרה ספציפי כלפי התובעת. הנתבעת יכלה לצפות סכנה למבלים ממשחקי כדור, והיה עליה לדאוג לפקחים. החוף הוא חוף מוכרז והמשחקים בשטחו אסורים, ולכן העירייה חייבת בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת.  העירייה למעשה גרמה להפרת החובה שלה כלפי כל מי שהיה בחוף וכלפי התובעת במיוחד. לפיכך היא חייבת ברשלנות. עם זאת, בית המשפט קבע כי קיימת גם רשלנות תורמת של התובעת, מאחר והיא בחרה להסתובב באזור שבו משחקים במטקות, על אף הסיכון הגלום בכך, בכך היא תרמה ברשלנותה בהיקף של 50% למפגע.

אחרי דיון בהיקף הנזק, והפחתה בעקבות הרשלנות התורמת מצד התובעת, קבע בית המשפט פיצויים לתובעת בסך 24,000 ש"ח.

אולי יעניין אותך גם:

נפגעת במהלך פעילות ספורט אתגרי? בדיקת זכאות לפיצויים על הנזקים

נפגעתם בחנות?? בקניון? כנראה מגיע לכם לפיצוי