מהי רשלנות תורמת?

תביעות רשלנות מוגשות בעילה של רשלנות הנתבע, שגרם לנזקי גוף ו/או נפש לתובע. נתבעים מתגוננים פעמים רבות כנגד תביעות רשלנות, בהגנה של רשלנות תורמת או אשם תורם. בכך הם מבקשים להפחית מהאחריות שלהם, ולחלק את הנזק בינם לבין התובע.

הגנה של אשם תורם לא תפטור את הנתבעים בצורה מוחלטת, אלא תקטין את הפיצויים שהם יצטרכו לשלם ולפצות את הניזוק. ואכן, גובה הפיצויים שפוסקים בתי המשפט במקרים של רשלנות מושפעים בין היתר מרשלנותו התורמת של התובע (הנפגע), כאשר הסיבה להפחתה בפיצויים היא העובדה שהתובע לא עשה מספיק כדי לצמצם את הנזק.

ההפחתה של הפיצויים תהיה בעיקר במקרים של תאונת עבודה או נזק לרכוש, כאשר מוכיחים שהתובע עצמו תרם ברשלנותו לפגיעה ולנזק.

על פי פקודת הנזקין, מתי ניתן לייחס רשלנות תורמת לתובע?

במקרים הבאים קיימת רשלנות תורמת של התובע עצמו:

• במקרה שהתובע מתנהג באופן בלתי זהיר ומגדיל את היקף הנזקים;
• כאשר התובע באי זהירותו מביא את הנתבע לגרום לנזק;
• כאשר התובע מתנהג באופן בלתי זהיר בשילוב התנהגות לא זהירה של הנתבע;
• במקרה שבו התובע והנתבע גרמו לנזק, אולם התנהגות הנתבע הביאה לאי נקיטת זהירות מצד התובע;

טענה לרשלנות תורמת מתבססת על כך שהתובע (הנפגע) צריך להיות מודע לסיכונים ולנקוט באמצעי זהירות במקרים רבים נטען שהתובע צריך היה להיות מודע לסיכונים בעבודתו ולנקוט באמצעי זהירות שונים. לדוגמא הליכה למקומות שהתובע ידע שהם מועדים לקריסה, או מעבר בדרך לא תקינה כאשר יכול היה למצוא מעברים חלופיים.

המבחן המשפטי של הקטנת הנזק: מבחן האדם הסביר

מבחן האדם הסביר הוא המבחן הרלוונטי כדי לבדוק קיומו של אשם תורם מצד התובע. השאלה ששואלים היא האם התובע נהג בניגוד לאדם סביר באותן הנסיבות? האם אדם סביר היה נוהג ביתר זהירות?

כדי להוכיח אשם תורם המזיק (הנתבע) צריך להוכיח שהנפגע (התובע) לא התנהל לפי סטנדרט של אדם סביר ויש בכך מעין רשלנות. התובע צריך לצפות שאם הוא לא ינהג כאדם סביר בנסיבות שנוצרו, הוא יגרום לעצמו נזק. התובע אינו פטור מהתנהלות זהירה. האשם התורם צריך לתרום לקרות הנזק, וחייב להיות קשר סיבתי בין חוסר הזהירות של התובע לבין הנזק שנגרם לו. כאשר טענת אשם תורם מתקבלת בבית המשפט, הפיצוי לתובע יופחת. יש להעריך את מידת האשם התורם, ולפי זה להפחית את סכומי הפיצויים שפוסקים לתובע.

עקרון הקטנת הנזק בתביעות רשלנות בגין נזקי גוף

עקרון זה קובע כי הנפגע או הניזוק שסובל מנזק רפואי שנגרם לו – היה צריך לנסות ולהקטין את הנזק או לפחות למנוע הגדלת הנזק. למשל נפגע שלא ביצוע טיפולים רפואיים שנדרש להם והומלצו לו כדי להקטין את נזקיו הבריאותיים העתידיים, ולהטיב את מצבו הרפואי, ועקב כך נוצרה חמרה במצבו הבריאותי. במקרה כזה יטען הנתבע כי יש להקטין את סכומי הפיצויים שמגיעים לתובע בשל כך שמנע את מזעור נזקיו.

אשם תורם במקרה של תאונות דרכים

בכל הקשור לתאונת דרכים, יש להבחין בין תביעות לנזקי גוף ובין תביעות לנזקי רכוש.  במקרה של נזקי גוף במסגרת תאונת דרכים אין אשם תורם כלל, וקיימת אחריות מוחלטת של חברת הביטוח כלפי הנפגע. לעמת זאת, באשר לתביעות נזקי רכוש במסגרת תאונת דרכים, חברת הביטוח יכולה לקזז מהתגמולים בזמן תאונה או גניבת הרכב וזאת בשל רשלנות תורמת.

חברת הביטוח תפחית מהפיצויים בגין נזקים לרכב במקרה של תאונה וזאת לפי פקודת הנזקין שדנה באשם תורם וקובע שכאשר נגרם נזק בשל צד שלישי וגם מעט באשמת התובע – במקרה זה הפיצויים לנהג בעל הרכב שניזוק – יופחתו.

למשל כשנהג מגיע לצומת עם אור ירוק צריך לבדוק שהדרך פנויה ולקחת בחשבון שמישהו אחר עלול להיכנס לצומת מתוך טעות. ואז עלולים לפסוק לנהג הרכב שנכנס לצומת -אשם תורם. לכן בהרבה פסקי דין מקזזים עד 50% אשם תורם מאחר ולפני שנכנסים לצומת צריך לוודא שהצומת פנויה, להאט, ולהעריך את המצב של התנועה בצומת.

בעניין גניבה יכולה חברת הביטוח לטעון שאם לא הותקנה מערכת הגנה מסוג מסוים או לא דאגו להתקין אזעקה כפי שנדרש מבעל הרכב כתנאי לכיסוי במקרה של גניבה – אזי מדובר באשם תורם, ויתכן שבית המשפט יפחית אחוזים מהפיצוי.